1,000 הימים הראשונים לחיים הם תקופה קריטית לקביעת הרכב המיקרוביום האנושי, אשר משפיע בהמשך על הבריאות לטווח הארוך. מחקרים על האינטראקציות המורכבות בין המיקרוביום של האם ושל התינוק בתקופה זו הראו כי ההריון גורם לשינויים משמעותיים במיקרוביום של המעי האימהי, שמתאפיינים בירידה במגוון המיקרואורגניזמים ועלייה בשפע של חיידקי Proteobacteria.

 

מחקרים נוספים מראים כי שינויים הורמונליים, ובמיוחד העלייה ברמות הפרוגסטרון בשלבי ההריון המאוחרים, מגבירים באופן סלקטיבי את השפע היחסי של מיני Bifidobacterium הידידותיים, ובכך ייתכן שמכינים את מעי היילוד לקולוניזציה מיטבית. עם זאת, שיבושים כמו חשיפה לאנטיביוטיקה בתקופה שסביב הלידה עלולים להפריע לרצף ההתפתחות של המיקרוביוטה, ולגרום להשלכות ארוכות טווח כגון עיכוב בגדילה ושינויים התנהגותיים בילדים.

 

שינויים בהרכב המיקרוביום במעי נקשרו גם להתפתחות מצבים מטבוליים בהריון, כולל סוכרת הריון (GDM), כאשר דלקת הנגרמת מחוסר איזון מיקרוביאלי מקדימה את האבחנה במספר חודשים. מחקרים התערבותיים במודלים של עכברים מצביעים על כך שהתערבות תזונתית המכוונת למיקרוביום עשויה להקל על תסמיני GDM, וממחישים את הפוטנציאל הטיפולי.

 

בסך הכול, ממצאים אלה מדגישים את ההשפעה העמוקה של הרכב המיקרוביום בשלב מוקדם של החיים על בריאות האם והילד, ותומכים בגישות שמטרתן לשמר או לשקם את האוכלוסיות המיקרוביאליות החיוביות במהלך ההריון והינקות, במטרה לקדם בריאות מיטבית.